הספר הוא מחקר על גילומי הדמויות של יהודים מזרחים בתרבות העברית במהלך המאה העשרים, בעיקר בדרמה ובתאטרון. הפרק הראשון מציע מתודולוגיה חדשה ללימוד ההיבטים החברתיים והפוליטיים של הצגות תאטרון. הפרקים הבאים עוקבים אחר ייצוגי דמויות מזרחיות: החל בדמויות של יהודים מתימן, "קזבלן" מאת יגאל מוסנזון בשנות החמישים שקיבע את תיוגו השלילי של היהודי המרוקני. בשנות השבעים יוצרת נולה צ'ילטון ז'אנר דוקומנטרי, המתווך בין בעיה חברתית מודחקת לבין קהלי התאטרון.
בשנות השמונים ניכרת השפעת סטראוטיפים של מזרחים בני הדור השני, המגולמים כדמויות אנומיות. בתחילת שנות השמונים מתעמתים לראשונה גם מחזאים מזרחים עם הבעיה העדתית ועם דרכי ייצוגן של דמויות מזרחיות. בשנות התשעים מציג התאטרון דמות חדשה, את המזרחי החרדי. דמויות חרדיות "מצטרפות" למלחמת התרבות הממושכת שבין חילונים לדתיים.